[ندعوك للتسجيل في المنتدى أو التعريف بنفسك لمعاينة هذا الرابط] אגרת קטנה , מן-הגולה לאחי בציון
( رسالة صغيرة ) من المهجر الى اخي في صهيون .
كتبت في أيلول العبري سنة 1894 .
שדות בר, נחלת אבות, ומרחב ודרור –
היש עוד בארץ מברך כמוך?
ואני פה אחיך קפאתי בקר,
אנוע ככלב בארץ נבוכה;
מגרש במקלות, מכלכל פרורים,
נעזב ונשכח מלב ומאל.
האמנם שכחת את-טעם המרורים,
שיחדו אכלנו בגלות החל?
גם-עתה עוד הנני תעה כצאן,
את-גזי, את-חלבי ובשרי יקחו,
ושבט הנגש לא-יאמר עוד הון,
עוד יסגר עלי מרעה כרים ואחו;
לא-נחקר עדנה אם-יש קבה רעבה
בבטני הריקה, אם-גם אני איש.
לפי-שעה אנשם וארעב בגנבה,
אתפרנס ככלב שבע קלון וריש.
ואתה – המאשר! לך מרחב מסביב,
די אור לנשימה, די שמש, די צל.
אם-תעבד קשה – הוי, אחי החביב!
לעבד ולסבל צונו גם-אל.
לא תזרע אל-קוצים, לא תיגע לריק,
עוד תראה עת יגמל עמלך ורבה;
עוד יבער יתלקח כלפיד הזיק
צפנת בלבבך בצאתך נדבה.
הן זרע ישרים לא-יאבד בציה –
ואני אזרה כחי לרוח, וכמוץ
יסער פעלי אל ארץ שאיה;
אל ארר אדמתי לצמיח לי קוץ.
כל-ימי אנוע, אשוטט, אשוטט,
אלחם בצללים ואבנה בחול;
כצנינים הייתי לשכני, ולשוטט
בעיני משנאי, על-נפשי לעל.
לפנים אהבתי צרותי, ובתם
לבבי הצדקתי את-שבט מוסרי;
קראתי לדמעות, קדשתי יום צום –
ואפשט במנוחה לשכין צוארי;
אך עתה, אהה, אין בי אמון נעורי,
נואשתי מרחמים, מבטחי בית עש;
חדלתי, ידידי, מחבב יסורי,
כי מאס גם-אלי את-משפט הרש.
אין ת כ ל י ת לנדודי, אין קדשת השם,
סר צל אלהים, סרה רוח הקדשה,
גם-בכיי לא הוא, גם תחנוני לא-הם –
אתחנן ואבך – כי מכתי אנושה.
אתחנן כנואש ואבך מלב קר,
אאנח מלב מלא אפר ובשת;
ואבך – אף אם-אדע כי-דמעי כמטר
שמי ברזל בציות על-ארץ נחשת.
אגדות נושנות נשוני עמלי,
בחלומות ומשלים ישנתי הכאב,
אך-עתה בא רוח וישא משלי,
ויגז את-חלומי – ומלא ריק הלב.
"כף ראשך! שא על!" – על-שם מה? על-שם מי?
מה אועיל כי-אסבל? מי ירצה קרבני?
הוי, קראו לי דרור ואגדלה את-שמי,
אגדילה מעשי, אקומם חרבני.
כעם גבורתי, גם-בי די איל!
הוציאו למרחב את-כחי הכלוא;
מריח השדה יפריח עם דל,
כדשא תפרחנה עצמותי שבלו.
הכרמל, השרון גדלוני מאז,
ובשד יזוב חלב ילדותי פנקו,
שיא הררי עולם שמני עם-עז,
הרוחות הטהורות עצמותי חזקו.
ממרום הרי לבונה, מראש גבעות מר
גם-זרע אדני לצדקה זרעתי,
ובקול חצצרת תרועה המחצצר "דרור!"
הרעשתי הלבנון וארזיו זעזעתי –
איך, יום קיצי? איך, אביבי?
מדוע לא תביט השמש אלי?
רק-קר, עבי חרף... התראה, חביבי,
את-סדרי בראשית משתנים עלי?
אין תקוה פה, אחי, כבר כלה הקץ,
פס חסד אלה, בל-יעש ישועות;
אין תקוה ליונה בצפרני הנץ –
ועתה שתי עיני מזרחה נשואות;
עוד טרם אבינה מה-יהיו חלומותי –
ונפשי כצפור בהריחה יום דרור.
זה משאת כל-נפשי, זה תקות תקותי,
ירחי ושמשי היוצקים בי אור;
זה כוכב הזהב, זה עמוד האש,
המאירים את-דרכי, מגיהים את-לילי;
זה קול המנחמני ולחש לי: יש
לי תקוה, לא-אבדה תוחלתי מאלי.
וכבר עיני ראות הצצים הרכים,
הצומחים כתקוה בנפש כל-חי.
לקות אחפצה, ואשרי המחכים –
עבד וסבל, אחי, בשם אדני!
السبت أبريل 05, 2014 6:32 pm من طرف ehab.elbastwesy elhalale
